האישה נקנית?

ידוע לכל בר-בי-רב-דחד-יומא שבהלכה יש שלב מקדים לנישואים שנקרא "קידושין", שנעשה על ידי נתינת הטבעת ואמירת "הרי את מקודשת לי". אבל ישנן שתי הבנות שגויות נפוצות בהבנת המשמעות של האקט הזה.

ההבנה השגויה הראשונה הופיעה בשבוע שעבר בבלוג של תומר פרסיקו, שבו נאמר: "אילו חתנים יהודים רבים היו יודעים שהם למעשה רוכשים את בנות הזוג שלהם באקט של קניין, ייתכן ששיתוף הפעולה שלהם היה מהוסס יותר". הרב בני ניסה להגיב שם לדברים ולכתוב שאין שום ביטוי בהלכה לכך שהאישה היא רכוש של הבעל, אך הוא נענה בטענה שדבריו אינם אלא אפולוגטיקה. לא רק חילונים חושבים כמו תומר פרסיקו, גם דתיים רבים חושבים כך ומסיקים מכך על השקפת ההלכה על הקשר הזוגי.

הבנה נפוצה אחרת היא שהקידושין דומים לחתונה הנוצרית – קידוש הקשר על ידי סמכות דתית, שנותנת הכשר לזוגיות: "You may now kiss the bride". כך גם היה אפשר להסיק בטעות מנוסח הברכה שמברכים לפני הקידושין: "והתיר לנו את הנשואות לנו על ידי חופה וקידושין". אך באמת כל לומד יודע שהקידושין אינו אקט מתיר אלא אקט אוסר.

מה זה באמת קידושין? הניסוח המפורסם ביותר בעניין הוא של הגמרא בתחילת מסכת קידושין, שרבים יודעים לצטט אותו בלימוד, אך נדמה שבפועל לא מודעים אליו:

                                "דאסר לה אכולי עלמא כהקדש."

מעשה הקידושין הוא אקט משפטי שמחיל איסור על האישה. קודם לכן האישה הייתה מותרת לכל אדם בעולם, והקידושין מייחדים את האישה אך ורק לגבר הזה כך שהיא אסורה על כל השאר. זהו זה, לא פחות ולא יותר. במעמד הקידושין הדבר מיופה בסגנון רומנטי של "קדושה", אך בגט שמבטל את הקידושין כותבים את המהות הזאת בנוסח חד וברור: "גופו של גט: הרי את מותרת לכל אדם" (גיטין פרק ט, משנה ג).

זאת היא תמצית מהות הקידושין בהלכה: מותר לאיש ולאישה לחיות כזוג רק אחרי שהאישה אסורה על כל שאר העולם. יש המסבירים כך את שיטת הרמב"ם שלמלכים מותר לקחת "פילגש" בלא קידושין, וזאת משום שעל פי דיני המלוכה אסור לשום אדם לקחת את נשות המלך, ולכן אין צורך בקידושין כדי שתהיה אסורה על כל העולם.

תאמרו: זה לא שוויוני? זה אכן לא אמור להיות שוויוני, ולהלכה אין בעיה עקרונית עם זה שהגבר יבגוד באשתו. ההלכה עסוקה רק לדאוג שהאישה לא תבגוד בבעלה. האם זה נובע מתפיסה פטריארכלית? במידה מסויימת כן, אבל בנוסף לכך יש כאן גם עובדה ביולוגית שהאישה היא זו שנכנסת להיריון, וכדי להבטיח את זה שהילדים יוולדו רק מן הזוגיות הזו, יש צורך שהאישה לא תקיים יחסים עם גברים אחרים. מבחינה ביולוגית, אם הגבר מפזר את זרעו לנשים נוספות, הדבר לא פוגע בהמשכיות של האישה, אך אם האישה מפקירה את עצמה לגברים אחרים – היא נכנסת מהם להריון. הריון של אישה מגבר זר פוגע בגבר פעמיים: ראשית, הדבר חוסם את האישה מלהיכנס להיריון ממנו, ובנוסף לכך הוא נאלץ לגדל בלא ידיעתו ילדים שאינם שלו.

לא צריך לחפש שוויוניות באקט הקידושין, אלא להכניס אותה לטקס הנישואים. הקידושין הם רק אקט הלכתי מקדים שנצרך בשביל הנישואים. הנישואים הם הזוגיות המהותית, עם משמעות אוניברסלית ולא הלכתית (הרמב"ם המפורסם: "קודם מתן תורה: היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא לישא אותה מכניסה לביתו"). החופה וההינומה וכולי הם טקסי נישואין יהודיים מסורתיים, ולא פעולות הלכתיות. אין שום מניעה הלכתית לשנות את הטקסים הללו כך שיתבטא בהם זוגיות שוויונית – כל עוד נעשה לפני כן השלב המקדים של אסירת האישה אכולי עלמא. 

"ראשך עלייך ככרמל"

אחד מן המאמרים השפויים ביותר שקראתי אי פעם מאת רב בזרם המרכזניקי הוא המאמר של הרב יוסף כרמל שהתפרסם בשבוע שעבר ב"עולם קטן". למאמר ניתנה כותרת שרימזה על כיוונים אחרים לגמרי: "משפט קצב – כך זה היה נראה על פי דין תורה". אני ניגשתי לקרוא את המאמר בביקורתיות רבה, מתוך הנחה שיעלו בו טענות נגד פסיקת בית המשפט, בהתבסס על זה שכביכול הוא לא דן על פי דין תורה. אני מניח שזו גם הייתה כוונת עורכי העלון כשהם פנו אל הרב כרמל בבקשה לכתוב מאמר על הנושא.

להפתעתי הרבה, הרב כרמל כתב את ההיפך הגמור. הוא כתב כמה דברים שלא רגילים לשמוע מרבנים בזרם הזה, ולדעתי היה ראוי שיהיה להם פולו-אופ. אולי עוד נמצא התייחסות אל דבריו בעלון של השבוע הקרוב.

הרב כרמל נתן לגיטימצה מוחלטת למערכת המשפטית הפלילית בישראל ולסדרי הדין הנהוגים בו. הדברים עומדים כמובן בניגוד לתפיסה הדתית השמרנית הרגילה, שהתבטאה גם כן בדברי בנו של קצב שאליהם התייחסנו בפוסט הקודם. הנה כמה קביעות של הרב כרמל, שאת כולן הוא ביסס על מקורות הלכתיים:

• "התחום הפלילי נמצא, גם על פי ההלכה, בסמכות השלטון".
• "החוק הפלילי אינו מחייב שני עדים כשרים כדי להרשיע אדם. לקביעה זו שורשים עתיקים ביותר בהלכה".
• "דיני הראיות בדין הפלילי כפופים להוראות החוק, גם על פי ההלכה".

יתירה מזאת, הרב כרמל הראה שהמקורות ההלכתיים תומכים בפרקטיקות הספציפיות שהנחו את בית המשפט במשפט קצב. דבר זה הוא מפתיע, בהתחשב בהלך הרוח הכללי בציבורינו הנוטה לזלזל בדרכי פעולתם של בתי המשפט:

• "ההלכה קבעה שנפגע אונס יכול להעיד נגד האנס".
• "העובדה שעדי התביעה שינו את גרסתם במהלך החקירה במשטרה – אינה פוגעת בעדותם".
• "טוב עשה בית המשפט כשניהל את המשפט בדלתיים סגורות".
• "על פי ההלכה אין איש חסין בפני החוק".

אני מאוד התרשמתי מהדברים של הרב כרמל. אני אשמח לשמוע אם גם הקוראים של דבריי כאן התרשמו כמוני.

"קצב לצו קו לקו"

השעה היא שעה קשה. אנחנו נמשיך להיות גאים באבא שלנו, נשיאה השמיני של מדינת ישראל. וכל האומה הישראלית לאורך דורותיה תמשיך ותדע שהמשפט הזה הוא לא משפט על פי שניים עדים. זה לא שייך למוסר הישראלי ששופטים על פי התחושות שלהם מכריעים הכרעה, ואנחנו נמשיך ונלך בקומה זקופה, וכל האומה לכל אורך דורותיה, תדע בעזרת השם שאבא – נשיאה השמיני של מדינת ישראל – הוא חף מפשע. אנחנו נלך בקומה זקופה ובגאווה גדולה בעזרת השם.

‏                  ---בועז קצב, הבן של, דקות ספורות אחרי הכרעת הדין במשפט של נשיאנו השמיני

בועז צוטט רבות בכלי התקשורת, אבל הגיוני מאוד שאם לא הקשבתם באחת מהפעמים שבהם השמיעו את ההקלטה המדוייקת, אתם שמעתם גירסה מקוצצת של הדברים. העורכים בתקשורת בטח חשבו שבועז מבולבל והמעמד מרגש אותו כך שהוא אומר דברים לא מובנים. אבל זה רק בגלל שבועז דיבר בקוד פנימי. מה שהוא אמר הם דברים שרק תלמידי "הקו" מסוגלים להבין.

זו אחת מהפעמים הנדירות שיוצא לשמוע בתקשורת את ז'רגון תלמידי הקו. בדרך כלל הם משתדלים להתנזר מהתקשורת. אקדים ואומר, שהלעג שיישמע בדבריי שלהלן, אינו מופנה כלפי בועז קצב האיש, אלא כלפי החינוך הקוויסיטי שעיצב אותו. להלן ניתוח של דברי בועז קצב:

• "השעה היא שעה קשה" – יש כאן פגיעה קשה בסמל של מלכות ישראל, יסוד כסא ה' בעולם.
• "אבא, נשיאה השמיני של מדינת ישראל" 2x – אבא שלנו הוא לא רק אדם פרטי, הוא חלק מתהליך הגאולה של עם ישראל.
• "האומה הישראלית" – ככה אומרים בהר המור "עם ישראל". זה ביטוי שנושא מטען שלם של רעיונות שהרב קוק, הרב צבי יהודה והרב טאו העמיסו עליו.
• "ל(כל) אורך דורותיה" 2x – משפט קצב הוא אירוע היסטורי בעל משמעות של דורות, בערך ברמה של סיפורי התנ"ך.
• "תמשיך ותדע" – אסור להתנגד לשום דבר, צריך רק לחזק את הטוב הקיים. למעשה אנחנו לא נשים לב שדברים רעים קיימים בעם ישראל, הכל תמיד רק טוב. ניתן להתעלם מחלקים נרחבים מעם ישראל שהולכים בדרכים אחרות מאיתנו.
• "המשפט הזה הוא לא משפט על פי שנים עדים" – זה כבר ברור שהוא קוד, לכן השמיטו אותו בתקשורת. כולנו מבינים מה הכוונה.
• "זה לא שייך למוסר הישראלי" – אני לא אגיד שזה דבר רע, רק שהוא "לא שייך למוסר הישראלי". כלומר, כל האנשים האמונים על המוסר הישראלי בוודאי נדחים בשאט נפש מהדבר הזה, והוא לא נוגע אליהם בכלל. לא צריך להסביר בכלל מה רע בזה.
• "המוסר הישראלי" (1) – אני מנותק לגמרי מהחברה הישראלית שכשאומרת "ישראלי" מתכוונת לאזרח מדינת ישראל, כי כשאני אומר "ישראלי" אני מתכוון "יהודי" בגלל שזה המונח שהרב קוק היה משתמש בו.
• "המוסר הישראלי" (2) – תפיסה קוקיסטית, שההלכה מבטאת את המוסר, ולא סתם את המוסר אלא את המוסר של "האומה" (ע"ע).
• "שופטים על פי התחושות שלהם מכריעים הכרעה" – התפלקו לו כמה מילים בעברית מודרנית. הרב טאו כנראה עוד לא דיבר על הנושא.
• "נמשיך ונלך" – כולנו, כל עם ישראל, נמשיך בדרך ההיסטורית הארוכה המלאה עליות ומורדות.
• "בקומה זקופה" 2x – ראו את מכתבו של הרב טאו לנתניהו מלפני שנה: "העם בחר בך באמון ובתקווה לעמידה זקופה ואיתנה". אי כניעתו של קצב היא חלק מהעמידה האיתנה של עם  ישראל מול הגויים, ואפשרות הכניעה מושווית לוויתורים ולהתרפסות מדינית.
• "כל האומה תדע בעזרת השם שאבא – נשיאה השמיני של מדינת ישראל – הוא חף מפשע" – התנבאות משיחית: יבוא יום וכולם יכירו וידעו את האמת הגדולה ש"אבא מלך ישראל חי וקיים".
• "גאווה גדולה" – ראו את מכתב הרב טאו לקצב: "עמידתך האיתנה על האמת בלי תֵת מקום לתעשיית המרמה של ליצני המדיא מעוררת כבוד והערצה... כניעה כזו נותנת שלטון ללא מיצרים לליצנות ולטרור התקשורתי המסכנים את קיומנו".

על לסביות ומדיניות הלכתית

אוקיי, הבטחתי פוסט אמיתי, אז הנה.

אמרתי לכם שחיפשתי באינטרנט אתר שעוסק בנושאים שמציקים לי? אז אני אגיד לכם מה הדבר העיקרי שמצאתי כשחיפשתי ברשת אנשים שמחפשים את עצמם מבחינה דתית בעולם המודרני. מצאתי אתרים של לסביות דתיות.

בכוונה אני בוחר לכתוב על לסביות ולא על הומואים גברים, לא בגלל שהומואים דתיים זה כבר נדוש, אלא בגלל שלגבי לסביות הנקודה שאני רוצה לומר היא יותר חד-משמעית: אין כאן עניין של יהדות מול הומניות, אלא זו כמעט אך ורק שאלה של ליברליות לעומת שמרנות.

אני יודע שיש סיבות רבות שניתן להציג להתנגדות הלכתית לזוגיות לסבית: יש מקורות הלכתיים שאוסרים, זה פותח פתח להתרת משכב זכור, יש כאן ביטול של מצוות "לשבת יצרה", ועוד. מצד שני, כל בר דעת לא יוכל להתעלם מסיבה טובה מאוד לתמוך בזוגיות לסבית: זו הדרך היחידה לפתור את המצוקה של נשים לסביות. ברור לי שיש הרבה אנשים שחושבים שיש כאן שאלה פשוטה של מחוייבות להלכה, שאוסרת זוגיות לסבית למרות המצוקה שהלסביות נתונים בה. כך גם רבנים רבים מציגים את זה.

אבל הבלוג הזה נכתב לאנשים שמבינים כמוני, שבעולם ההלכה העקרוני, השיקולים ההלכתיים כנגד זוגיות לסבית לא היו עומדים בכלל. ברור לי שכל תלמיד חכם שמבין בפסיקה מעבר לציטוט מקורות בעלמא, יודע שאם היו רוצים להתיר זוגיות לסבית – היה אפשר.

אז מדוע כולם אוסרים? כיצד זה כולנו מבינים שאין מצב בעולם שבתקופה הקרובה יהיה פוסק מרכזי שיתיר?

התשובה שלי היא באופן חד משמעי: עיקר ההתנגדות נובעת משמרנות. שמרנות היא אידיאולוגיה שמתנגדת לשינויים, ופוחדת מחידושים. השמרנות חושדת בכל ערעור של הסדר החברתי הקיים שהוא יביא יותר צרות מאשר רווחים. השמרנות לא מסכימה לקבל זוגיות מסוג חדש ולא מוכר.

השמרנות הזו לא נמצאת דווקא בעולם הדתי. גם חילוניים רבים הם שמרנים, בדברים רבים כולל ביחס לזוגיות חד-מינית. אבל בעולם הדתי השמרנות מופיעה בצורה תקיפה יותר, בגלל סיבות רבות שאולי אני אכתוב עליהם בפוסט אחר...

פתיחת בלוג

אני מתכבד לפתוח בזאת את הבלוג שלי, ביודעי שסיכויים רבים ש: א. אף אחד לא יקרא את שאני כותב. ב. גם אני לא אמשיך לכתוב מעבר לפוסט החגיגי הזה... אבל כנראה חזקה עלי מאמר הקלישאה השחוקה: "יותר מש... כוח לידום" (מלאו את החסר באמצע, כי אני לא זוכר כרגע איך זה הולך בדיוק). ולכן אני מוצא את עצמי כאן לפניכם, פותח בלוג.

חרשתי עכשיו את הרשת בחיפוש אחר בלוג שעוסק בנושאים שמציקים לי. וראיתי שאין כזה בנמצא. אז כמאמר קלישאה אחרת: "במקום שאין איש השתדל", ניערתי אנוכי הק' את חוצני, ואני פונה לפתוח בלוג, שאם הוא באמת יעסוק במשהו, בטוח יהיה זה בעניינים שמציקים לי. השאלה העיקרית היא אחרת: האם הוא יעסוק בנושאים שגם מציקים לאחרים.

אז אתם – הקוראים הדימיוניים שלי – בטח שואלים עכשיו: מה באמת מציק לי? אבל תגידו לי אתם: אני אמור עכשיו להגדיר על רגל אחת את כל השקפת עולמי? מה, אני פה בדייט ראשון? אז רק אומר שבאופן כללי אני מתכנן בגדול לעסוק בקונפליקטים שבין התפיסה הדתית-תורנית שהתחנכתי עליה, לבין העולם המודרני שאני חי בו, וכנראה גם אתם – אם אתם גולשים לכם באינטרנט וקוראים בלוגים להנאתכם.

אז ביי לעכשיו, ואני מקווה בקרוב לפרסם פוסט אמיתי.