ידוע לכל בר-בי-רב-דחד-יומא שבהלכה יש שלב מקדים לנישואים שנקרא "קידושין", שנעשה על ידי נתינת הטבעת ואמירת "הרי את מקודשת לי". אבל ישנן שתי הבנות שגויות נפוצות בהבנת המשמעות של האקט הזה.
ההבנה השגויה הראשונה הופיעה בשבוע שעבר בבלוג של תומר פרסיקו, שבו נאמר: "אילו חתנים יהודים רבים היו יודעים שהם למעשה רוכשים את בנות הזוג שלהם באקט של קניין, ייתכן ששיתוף הפעולה שלהם היה מהוסס יותר". הרב בני ניסה להגיב שם לדברים ולכתוב שאין שום ביטוי בהלכה לכך שהאישה היא רכוש של הבעל, אך הוא נענה בטענה שדבריו אינם אלא אפולוגטיקה. לא רק חילונים חושבים כמו תומר פרסיקו, גם דתיים רבים חושבים כך ומסיקים מכך על השקפת ההלכה על הקשר הזוגי.
הבנה נפוצה אחרת היא שהקידושין דומים לחתונה הנוצרית – קידוש הקשר על ידי סמכות דתית, שנותנת הכשר לזוגיות: "You may now kiss the bride". כך גם היה אפשר להסיק בטעות מנוסח הברכה שמברכים לפני הקידושין: "והתיר לנו את הנשואות לנו על ידי חופה וקידושין". אך באמת כל לומד יודע שהקידושין אינו אקט מתיר אלא אקט אוסר.
מה זה באמת קידושין? הניסוח המפורסם ביותר בעניין הוא של הגמרא בתחילת מסכת קידושין, שרבים יודעים לצטט אותו בלימוד, אך נדמה שבפועל לא מודעים אליו:
"דאסר לה אכולי עלמא כהקדש."
מעשה הקידושין הוא אקט משפטי שמחיל איסור על האישה. קודם לכן האישה הייתה מותרת לכל אדם בעולם, והקידושין מייחדים את האישה אך ורק לגבר הזה כך שהיא אסורה על כל השאר. זהו זה, לא פחות ולא יותר. במעמד הקידושין הדבר מיופה בסגנון רומנטי של "קדושה", אך בגט שמבטל את הקידושין כותבים את המהות הזאת בנוסח חד וברור: "גופו של גט: הרי את מותרת לכל אדם" (גיטין פרק ט, משנה ג).
זאת היא תמצית מהות הקידושין בהלכה: מותר לאיש ולאישה לחיות כזוג רק אחרי שהאישה אסורה על כל שאר העולם. יש המסבירים כך את שיטת הרמב"ם שלמלכים מותר לקחת "פילגש" בלא קידושין, וזאת משום שעל פי דיני המלוכה אסור לשום אדם לקחת את נשות המלך, ולכן אין צורך בקידושין כדי שתהיה אסורה על כל העולם.
תאמרו: זה לא שוויוני? זה אכן לא אמור להיות שוויוני, ולהלכה אין בעיה עקרונית עם זה שהגבר יבגוד באשתו. ההלכה עסוקה רק לדאוג שהאישה לא תבגוד בבעלה. האם זה נובע מתפיסה פטריארכלית? במידה מסויימת כן, אבל בנוסף לכך יש כאן גם עובדה ביולוגית שהאישה היא זו שנכנסת להיריון, וכדי להבטיח את זה שהילדים יוולדו רק מן הזוגיות הזו, יש צורך שהאישה לא תקיים יחסים עם גברים אחרים. מבחינה ביולוגית, אם הגבר מפזר את זרעו לנשים נוספות, הדבר לא פוגע בהמשכיות של האישה, אך אם האישה מפקירה את עצמה לגברים אחרים – היא נכנסת מהם להריון. הריון של אישה מגבר זר פוגע בגבר פעמיים: ראשית, הדבר חוסם את האישה מלהיכנס להיריון ממנו, ובנוסף לכך הוא נאלץ לגדל בלא ידיעתו ילדים שאינם שלו.
לא צריך לחפש שוויוניות באקט הקידושין, אלא להכניס אותה לטקס הנישואים. הקידושין הם רק אקט הלכתי מקדים שנצרך בשביל הנישואים. הנישואים הם הזוגיות המהותית, עם משמעות אוניברסלית ולא הלכתית (הרמב"ם המפורסם: "קודם מתן תורה: היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא לישא אותה מכניסה לביתו"). החופה וההינומה וכולי הם טקסי נישואין יהודיים מסורתיים, ולא פעולות הלכתיות. אין שום מניעה הלכתית לשנות את הטקסים הללו כך שיתבטא בהם זוגיות שוויונית – כל עוד נעשה לפני כן השלב המקדים של אסירת האישה אכולי עלמא.
